<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ב</h1>
<h2>דף כג.</h2>
אומר הר"ר אליעזר ממי"ץ (יראים סי' קנ"ו) שאם היה עבריין במזיד באחת מכל המצוות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו דכתיב וחי אחיך עמך וכתיב מאחד אחיך וכיון שעבר במזיד יצא מכלל האחוה עד שילקה דתניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות כ"ג א') ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך אבל קודם לכן אינו אחיך ואע"ג דתניא בפרק שני דע"ז (כ"ו ב') לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד דוקא לענין אבדה נתרבה להחזיר לו את אשר לו ואין ללמוד ליתן לו משל אחרים, ומה שמשמע בפרק השולח (גיטין מ"ז א') שרבי אמי היה רוצה לפדות משומד אוכל נבילות לתיאבון לפנים משורת הדין היה עושה. וגם ברבית נמי היה אוסר להלוותו אבל המשומד להכעיס מותר להלוותו ברבית שהרי גבי רבית כתיב אחוה כי ימוך אחיך וגומר אל תקח מאתו נשך ותרבית, והא דאמרינן בסנהדרין (מ"ד א') [חטא ישראל] אע"פ שחטא ישראל הוא דוקא לענין דברים דלא כתיב בהו אחוה כגון לענין קידושין וגיטין כדאיתא ביבמות פרק קמא (ט"ז ב') גוי שקדש בזמן הזה חוששים לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא בא ע"ד כא"ן דברי"ו. ואני מביא ראיה עוד להתיר דאמר בירושלמי (ע"ז דף ל"ד א') כותאי דקיסרי קלקלו במעשיהם והתירו להלוותם בריבית שתחילה היו מוחזקים בגירי אמת (וכ"ה בע"ז כ"ו ב' תד"ה אני). והרב רבי שמואל ברבי שלמה אוסר להלוות למשומד ברבית משום לפני עור לא תתן מכשול [שהוא אסור ללוות בריבית].
